החלטה בתיק ת"א 27971-07-13

בפניי בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

רקע

1.           התובעת הנה חברה לייצור מזון.

2.           הנתבעת (להלן - "העירייה"), היא עירייה ואשר בסמכותה להטיל ארנונה כללית על נכסים הנמצאים בתחומה.

3.           התובעת מחזיקה בתחום שיפוטה של העירייה בנכס ברחוב בזל 1 בפתח תקווה בשטח כולל של 3,861 מ"ר, המחויבים בארנונה לפי ח-ן ארנונה מס' 5301700021 ו-5301700015 (להלן, ביחד: "הנכס").

4.           הנכס משמש כבית קירור ונעשות בו פעולות קירור, מיון וליקוט לצורך הכנת המוצרים,    בטרם העברתם ללקוחות התובעת.

5.           התובעת עותרת לחיוב הנתבעת בהשבת סך 323,407 ש"ח  בגין חיובי ארנונה אשר נגבו ממנה לטענתה שלא כדין.

טענות התובעת

6.           התובעת הגישה תביעה זו, אשר לטענתה עוסקת באי חוקיות צו הארנונה של הנתבעת בשני מישורים עיקריים:

7.           תחילה, הוספת הסיווג "מחסן שיווק" בשנת 1990, אשר העלה את חיובי הארנונה לחלק מהנכסים שהוגדרו כ"מחסנים" בעבר.

8.           בנוסף, הרחבת הגדרת הסיווג "מחסן שיווק" בשנת 1999, אשר העלה את חיובי הארנונה של נכסים שלא נכללו קודם לכן בהגדרת "מחסני שיווק".

9.           לטענת התובעת, עד לשנת 2012, חויב רוב הנכס (2,976 מ"ר מתוך 3,861 מ"ר) בסיווג "מחסנים" ורק 885 מ"ר חויבו בסיווג "מחסני שיווק", שהינו סיווג בלתי חוקי.  החל משנת 2012 חייבה הנתבעת את כל שטח הנכס בסיווג הבלתי חוקי "מחסן שיווק", ובהתאם לכך, נתבעת ההשבה בגין אי חוקיות חיוב זה.

10.       לטענת התובעת הסיווג הנכון לנכס הוא "תעשיה" וטענה זו מתבררת במסגרת ערעור מנהלי שהגישה התובעת כנגד החלטת ועדת ערר לגבי סיווג הנכס.

11.       התובעת טוענת כי, הנתבעת לא קיבלה אישור מיוחד של השרים להוספת סיווג "מחסני שיווק", ועל כן הוא נעדר כל תוקף חוקי-משפטי מחייב.

12.       עוד מוסיפה כי במהלך השנים גבתה העירייה מהתובעת כספים בניגוד לדין, תוך חריגה ממדיניות ההקפאה, ועל כן שומה על העירייה להשיב לה כספים, על פי הדין וההלכה הפסוקה.

13.       יתרה מכך, לאור החריגה טוענת התובעת כי חיובה בתשלום ארנונה מאז שנת 1990 ועד לשנת 2007 חושב על פי תעריפים לא חוקיים העולים משמעותית על אלו אשר לפיהם מוסמכת הייתה הנתבעת לחייב את הנכס.

14.       עוד טוענת התובעת כי בצו הארנונה של עיריית פתח תקווה לשנת 1985 הופיע סיווג "מחסנים" אשר כלל את כל סוגי המחסנים בעיר והיה קבוע בתעריף של 50% מהתעריף העסקי של אותו אזור לו שייך הנכס.

15.       אלא שבשנת 1990 הוסיפה הנתבעת לצו הארנונה סיווג חדש שכונה בשם "מחסן שיווק". לסיווג זה נקבעו תעריפים הגבוהים ב-25.6% מהתעריף לסיווג "מחסנים" באותה שנה לשטח של עד 100 מ"ר וב-5% לשטח שמעל 101 מ"ר.

16.       התובעת טוענת כי לעירייה לא ניתן אישור חריג המאפשר להכניס סיווג חדש לצו הארנונה ולכן הסיווג "מחסן שיווק" חורג מדיני ההקפאה ודינו בטלות.